זורמיםסלאר דה אויוני: איך מתכננים טור של 3 ימים
סלאר דה אויוני (Salar de Uyuni) הוא מישור המלח הגדול בעולם – יותר מ-10,000 קמ"ר של לבן אחיד בגובה כ-3,650 מטר – והטור של שלושה ימים בג'יפ שיוצא מהעיירה אויוני (Uyuni) הוא אחת החוויות שכמעט כל מטייל בבוליביה עושה. היום הראשון עובר על המלח עצמו, היומיים הבאים חוצים מדבר גבוה של לגונות צבעוניות, פלמינגו, גייזרים ומעיינות חמים, ובסוף אפשר לחזור לאויוני או לחצות ישירות לצ'ילה. המדריך הזה מסביר מה בדיוק קורה בכל יום, כמה זה עולה, איך בוחרים סוכנות שלא תשאיר אתכם תקועים במדבר ומתי לנסוע.
+העיקר בתכלס· הגרסה הקצרה, בלי פילטרים
למה הסלאר שווה את כל הדרך לאויוני
נגיד את זה ישר: אויוני עצמה היא עיירה של כלום. כמה רחובות, אבק, פיצריות ועשרות סוכנויות שמוכרות את אותו דבר. אבל הסיבה שכולם מגיעים לשם היא היום הראשון של הטור – המלח. אין איך להכין אתכם לזה. אתם עומדים באמצע לבן אינסופי, האופק נעלם, והנהג מנווט לפי הרים שאתם בקושי רואים. אם תגיעו בעונה הרטובה (דצמבר–מרץ) וייפלו כמה סנטימטרים של מים, אתם מקבלים מראה ענקית שמכפילה את השמיים. זה הדבר הכי יפה שראינו בבוליביה, ואנחנו לא מגזימים.
היומיים הבאים – נחמדים, לא באותה ליגה
היום השני והשלישי הם לגונות, פלמינגו, סלעים מוזרים, גייזרים ומעיינות חמים. יפה? כן. משתווה ליום הראשון? אצלנו לא. אבל אם אתם ממשיכים לצ'ילה, זו פשוט הדרך לעבור, אז תיהנו ממנה. מה שכן – הלילה השני בלגונה קולורדה קר באמת, מינוס 10–20 בחורף, במקלט בלי חימום. קחו שק שינה רציני או שכרו מהסוכנות ב-30–60 בוליביאנו. אל תתפשרו על זה.
איך לא ליפול על סוכנות גרועה
כאן הכסף שלכם באמת משנה. 900–1,400 בוליביאנו לאדם לטור משותף (נכון לנובמבר 2026, בדקו לפני), ועוד 150 לשמורה ו-30 לאי אינקאוואסי. שמענו על ג'יפים שנתקעו שלוש פעמים ביום, על ציר אחורי שנשבר באמצע המלח ועל נהגים שלא ידעו לענות על שום שאלה. הטריק שלנו: לא לסגור בלילה שמגיעים, לבקש לראות את הג'יפ בבוקר, ולשאול בקבוצת הוואטסאפ של זורמים בבוליביה מי חזר השבוע ועם מי. המלצה בת שבוע שווה יותר מכל דירוג. ואת האנגלית של המדריך – אם יש לכם דובר ספרדית אחד בקבוצה, אל תשלמו עליה.
גובה – לא לזלזל
הטור מטפס מ-3,650 ל-4,900 מטר תוך יומיים, והלילה בלגונה קולורדה בגובה 4,300. מי שהגיע לאויוני ישר מגובה נמוך סבל אצלנו בג'יפ מכאב ראש ובחילות את כל היום השני. תעשו כמה ימים בלה פאז או בסוקרה קודם, תשתו הרבה, ותוותרו על הבירה בלילה הראשון במלון המלח – זה הלילה שבו כולם מתפתים וכולם משלמים על זה בבוקר.
הדבר שכולם שוכחים
אם אתם חוצים לצ'ילה בסוף, הכול בא איתכם לג'יפ. אל תשאירו תיק בהוסטל באויוני. ותביאו מזומן – הכספומטים נגמרים כשהעיירה מתמלאת. חוץ מזה: משקפי שמש, קרם הגנה 50 והרבה מים. הגובה והמלח מייבשים אתכם יותר ממה שנדמה.
איך מגיעים לאויוני?
אויוני היא עיירה קטנה ומאובקת שכל קיומה התיירותי סובב סביב הסלאר. יש שלוש דרכים עיקריות להגיע אליה:
| מאיפה | איך | זמן | הערות | |---|---|---|---| | לה פאז (La Paz) | אוטובוס לילה | 9–10 שעות | חברות תיירותיות עם מושבי קאמה; יוצאים בערב ומגיעים בבוקר מוקדם | | סוקרה (Sucre) | אוטובוס לילה | 7–8 שעות | לרוב דרך פוטוסי | | פוטוסי (Potosí) | אוטובוס יום | כ-4 שעות | כמה יציאות ביום | | לה פאז | טיסה (BoA) | כ-1 שעה | הכי יקר, חוסך לילה באוטובוס |
מי שמגיע מצד צ'ילה עושה את הטור בכיוון ההפוך: יוצא מסן פדרו דה אטקמה (San Pedro de Atacama) ומסיים באויוני. הסדר הפוך, אבל התחנות זהות.
כדאי לקרוא גם את המדריך שלנו לאוטובוסי לילה באוטובוסים בדרום אמריקה: איך נוסעים נכון – הנסיעה לאויוני עוברת בגובה 3,600–4,000 מטר, והקור בלילה מורגש גם בתוך האוטובוס.
מה רואים בכל יום בטור?
יום 1 – הסלאר
היציאה מאויוני היא בדרך כלל בין 10:00 ל-11:00. התחנה הראשונה היא בית הקברות של הרכבות (Cementerio de Trenes) בשולי העיירה – קטרים חלודים מתחילת המאה ה-20. משם ממשיכים לכפר קולצ'אני (Colchani), שבו מעבדים את המלח, ונכנסים למישור עצמו. בשעות הצהריים עוצרים לצילומי הפרספקטיבה המפורסמים, ואחר כך נוסעים לאי אינקאוואסי (Isla Incahuasi) – סלע מכוסה קקטוסים ענקיים באמצע הלבן, עם שביל הליכה קצר של כחצי שעה לפסגה ותצפית 360 מעלות. הכניסה לאי משולמת בנפרד (30 בוליביאנו, נכון לנובמבר 2026, בדקו לפני). היום מסתיים בשקיעה על המלח, ואז נסיעה ללינה במלון מלח בשולי הסלאר: הקירות, השולחנות ואפילו בסיסי המיטות עשויים בלוקים של מלח.
יום 2 – הלגונות והפלמינגו
היום הארוך ביותר מבחינת נסיעה. יוצאים דרומה לאורך הגבול עם צ'ילה, עם תצפית על הר הגעש אויאגווה (Volcán Ollagüe), ועוברים בשרשרת לגונות אלטיפלניות – קניאפה (Laguna Cañapa), הדיונדה (Laguna Hedionda) ועוד – שבהן מתרכזים שלושה מיני פלמינגו. ממשיכים דרך מדבר סילולי (Desierto de Siloli) עם "עץ האבן" (Árbol de Piedra), תצורת סלע שחוקת רוח, ונכנסים לשמורת הפאונה האנדית אדוארדו אבארואה (Reserva Nacional de Fauna Andina Eduardo Avaroa), שבה משלמים דמי כניסה של 150 בוליביאנו לאדם (נכון לנובמבר 2026, בדקו לפני). התחנה האחרונה היא לגונה קולורדה (Laguna Colorada) – אגם אדום-חום בגובה כ-4,300 מטר, מלא פלמינגו. הלינה היא במקלט בסיסי (refugio) ליד הלגונה: חדרים משותפים, בלי חימום, טמפרטורות של מינוס 10 עד מינוס 20 בחורף.
יום 3 – גייזרים, מעיינות חמים וגבול
השכמה בסביבות 04:30–05:00 כדי להגיע לשדה הגייזרים סול דה מניאנה (Sol de Mañana) בגובה כ-4,850 מטר כשהאדים חזקים ביותר, בקור ובחושך. משם יורדים למעיינות החמים פולקס (Termas de Polques) לטבילה של חצי שעה (כניסה של כמה בוליביאנו, בדקו לפני), חוצים את מדבר דאלי (Desierto de Dalí) ומגיעים ללגונה בלנקה וללגונה ורדה (Laguna Blanca, Laguna Verde) למרגלות הר הגעש ליקנקבור (Licancabur). בנקודה הזאת המסלול מתפצל: מי שממשיך לצ'ילה יורד למעבר הגבול איטו קחון (Hito Cajón) ועולה על טרנספר לסן פדרו דה אטקמה (כשעה נסיעה); מי שחוזר לאויוני ממתין לו יום נסיעה ארוך של 6–8 שעות חזרה צפונה.
כמה עולה טור לסלאר?
המחירים משתנים בין סוכנויות ולפי העונה, והפער בין הזול ליקר מתבטא בעיקר באוכל, במצב הג'יפ ובאנגלית של הנהג. סדר גודל נכון לנובמבר 2026 (בדקו לפני):
| פריט | מחיר משוער | |---|---| | טור משותף 3 ימים, ג'יפ של 6, נהג דובר ספרדית | 900–1,200 בוליביאנו לאדם | | אותו טור עם מדריך דובר אנגלית / אוכל משודרג | 1,300–1,800 בוליביאנו לאדם | | כניסה לשמורת אדוארדו אבארואה | 150 בוליביאנו | | כניסה לאי אינקאוואסי | 30 בוליביאנו | | טרנספר מהגבול לסן פדרו דה אטקמה | לרוב כלול או תוספת של 50–100 בוליביאנו | | שק שינה להשכרה (אם אין לכם) | 30–60 בוליביאנו לטור |
הטור כולל נסיעה, לינה, ארוחות (בוקר, צהריים, ערב) ומים לשתייה בכמות מוגבלת. לא כלול: דמי הכניסה, שירותים בתשלום במקלטים, חטיפים ומשקאות. משלמים במזומן בבוליביאנו; באויוני יש כספומטים, אבל הם נגמרים בשיא העונה – מגיעים עם מזומן מלה פאז או מסוקרה.
איך בוחרים סוכנות ולא נתקעים במדבר?
ברחוב הראשי של אויוני יש עשרות סוכנויות שמוכרות את אותו מסלול בדיוק, ולא פעם הן מעבירות נוסעים זו לזו כדי למלא ג'יפ. הדברים שבאמת קובעים את איכות הטור:
1. מצב הג'יפ. בקשו לראות את הרכב שתיסעו בו. צמיגים שחוקים, גלגל רזרבי חסר או חגורות בטיחות שלא עובדות – חפשו סוכנות אחרת. תקרים ותקלות הם חלק מהמסלול, אבל ג'יפ מוזנח הופך אותם לשעות של עיכוב. 2. הנהג. הנהג הוא גם המדריך, הטבח והמכונאי. סוכנות טובה תגיד לכם מראש מי נוהג וכמה שנים הוא על המסלול. 3. המלצות טריות. קבוצות וואטסאפ של ישראלים בבוליביה מלאות בדיווחים של "חזרנו אתמול". המלצה מלפני חודש שווה יותר מכל דירוג אינטרנטי. 4. מה כתוב בחוזה. בקשו שיירשמו: מספר נוסעים מקסימלי בג'יפ (6, לא 7), סוג הלינה בכל לילה, האם הטרנספר לסן פדרו כלול, ומה קורה אם הטור מתבטל בגלל מזג אוויר. 5. אל תסגרו בלילה שהגעתם. אם הגעתם באוטובוס לילה, שעתיים של סיבוב בין סוכנויות בבוקר חוסכות אכזבה של שלושה ימים.
*הערה:* הגרסה של "מדריך דובר אנגלית" לא תמיד שווה את התוספת. ברוב הטורים הנהג הוא זה שמסביר, והאנגלית שלו בסיסית בכל מקרה. אם יש בקבוצה דובר ספרדית אחד, חסכו את ההפרש.
מתי כדאי לנסוע – עונה יבשה או רטובה?
| | עונה יבשה (מאי–אוקטובר) | עונה רטובה (דצמבר–מרץ) | |---|---|---| | הסלאר | לבן, יבש, סדוק במשושים; צילומי פרספקטיבה מושלמים | מוצף בכמה ס"מ עד עשרות ס"מ מים – אפקט מראה | | נגישות | כל המסלול פתוח, כולל אי אינקאוואסי | חלקים מהסלאר סגורים; לפעמים אין גישה לאי | | טמפרטורות | יום 10–20 מעלות, לילה עד מינוס 20 בלגונה קולורדה | יום נעים, לילה קר אך פחות קיצוני | | שמיים | צלולים, כוכבים בלילה | עננות וגשמים; ביטולים אפשריים | | עומס | שיא (יוני–אוגוסט) | מעט מטיילים |
אפריל ונובמבר הם חודשי מעבר: לעיתים יש שלולית מים דקה שנותנת מראה חלקית בלי לסגור את המסלול.
מה לוקחים לטור?
איך מתמודדים עם הגובה?
אויוני עצמה נמצאת בגובה 3,670 מטר, והיום השני והשלישי עוברים בגובה 4,300–4,900 מטר. מי שמגיע ישירות מגובה נמוך (למשל מסנטה קרוז) עלול לסבול. הכלל: לפחות יומיים-שלושה בלה פאז, בסוקרה או בפוטוסי לפני הטור. לה פאז: מה לעשות ב-3 ימים וטרק הכפרים בסוקרה הם דרכים טובות להתאקלם לפני. בטור עצמו: לשתות הרבה, לא לשתות אלכוהול בלילה הראשון, ולומר לנהג מיד אם כואב הראש בצורה חריגה – הנהגים מכירים את התסמינים ויודעים מתי לרדת.
איך חוצים מהסלאר לצ'ילה?
הסיום בצ'ילה הוא הדרך היעילה ביותר להמשיך דרומה. ביום השלישי מגיעים למעבר הגבול איטו קחון בגובה כ-4,500 מטר. חותמת היציאה מבוליביה מתקבלת בעמדת ההגירה במעבר; חלק מהסוכנויות מבקשות להסדיר אותה מראש במשרד ההגירה באויוני – בררו כשסוגרים את הטור. פרטים רשמיים על יציאה וכניסה מופיעים באתר רשות ההגירה הבוליביאנית. בצד הצ'יליאני מקבלים חותמת כניסה בסן פדרו דה אטקמה עצמה, ושם גם עוברים ביקורת חקלאית קפדנית: אין להכניס פירות, ירקות, בשר, גבינות או עלי קוקה לצ'ילה.
חשוב לזכור שמי שחוצה לצ'ילה לא חוזר לאויוני – כל הציוד חייב להיות אתכם בג'יפ. מטיילים שהשאירו תיק גדול בהוסטל באויוני "כדי שיהיה קל" נאלצו לחזור. מידע נוסף על השמורה ועל כללי הביקור מופיע באתר SERNAP – רשות השמורות של בוליביה.
כמה ימים להקדיש לאזור?
| תכנון | ימים | למי מתאים | |---|---|---| | הגעה בבוקר + טור 3 ימים + המשך לצ'ילה | 3–4 | רוב המטיילים שמסיימים את בוליביה בדרום | | הגעה, יום באויוני, טור 3 ימים, חזרה לאויוני | 5 | מי שממשיך לפוטוסי/סוקרה או חוזר ללה פאז | | טור יום אחד לסלאר בלבד | 1 | מי שקצר בזמן; מפספסים את הלגונות והגייזרים | | טור 4 ימים עם טופיסה (Tupiza) | 4–5 | מי שמגיע מארגנטינה דרך ויאסון |
במסלול הכללי של בוליביה: מסלול טיול ל-2–4 שבועות הסלאר הוא בדרך כלל התחנה האחרונה לפני צ'ילה או הראשונה אחרי ארגנטינה.
שאלות נפוצות
האם אפשר לעשות את הסלאר בלי טור מאורגן?
בפועל לא. הסלאר ושמורת אדוארדו אבארואה הם שטח בלי שילוט, בלי דלק ובלי קליטה, והניווט מבוסס על ניסיון הנהגים. טיולים עצמאיים מתאפשרים רק ברכב שטח פרטי עם ניסיון, ורוב המטיילים לא עושים זאת.
כמה אנשים בג'יפ?
התקן הוא 6 נוסעים ועוד נהג. סוכנויות שמדחיסות 7 נוסעים חוסכות על חשבון הנוחות; עמדו על 6 בכתב.
האם הטור מתאים למי שסובל ממחלת גבהים?
הלילה השני נמצא בגובה כ-4,300 מטר, והגייזרים בכ-4,900. מי שסבל קשות בלה פאז (3,600 מטר) צריך להתייעץ עם רופא לפני ולהקדיש כמה ימים נוספים לאקלום.
מה קורה אם יורד גשם חזק בעונה הרטובה?
הסוכנויות משנות את המסלול ומוותרות על חלקים מהסלאר או על אי אינקאוואסי. ביטול מלא נדיר, אבל אין החזר על מה שלא רואים. בררו את מדיניות הסוכנות מראש.
האם יש מקלחות בלילות?
במלון המלח של הלילה הראשון בדרך כלל כן (לעיתים בתשלום של כמה בוליביאנו). במקלט של לגונה קולורדה לרוב אין מקלחת חמה, ואם יש – היא בתשלום ובתור.
*עודכן: נובמבר 2026.*