זורמיםאושואיה: טרק ואלדיוויאסו ב-4 ימים
טרק ואלדיוויאסו (Circuito Sierra Valdivieso), שישראלים מכירים בשם "טרק האבירים", הוא המסלול המעגלי הפראי ביותר שיוצא מאושואיה (Ushuaia): 44.5 ק"מ בין רכסי הרים, ביצות ועשרות לגונות, כמעט ללא שביל מסומן וללא מחנות מסודרים. הוא דורש ניווט עצמאי, ציוד לכל סוגי מזג האוויר וחציית נחלים – ובתמורה נותן ארבעה עד שישה ימים של פטגוניה שאין בה אף אחד חוץ מכם. המדריך הזה מפרט מה צריך להביא, איך מנווטים, מתי יוצאים ואיך נראה כל יום במסלול.
+העיקר בתכלס· הגרסה הקצרה, בלי פילטרים
הטרק שבו לא פוגשים אף אחד
אחרי שבועיים בטורס דל פיינה ובאל צ'לטן, עם תורים בכל תצפית, טרק ואלדיוויאסו היה בשבילנו משהו אחר לגמרי: ארבעה ימים, אפס אנשים, ואף שלט אחד. 44.5 ק"מ נשמע מעט, אבל כשקילומטר אחד בביצה לוקח שעה, זה הרבה. זה לא טרק שעושים כדי לסמן וי – זה טרק שעושים כי רוצים להרגיש שאתם באמת לבד בפטגוניה.
מה היינו עושים אחרת
קונים מפה טובה. המפה שמוכרים בעיר (1:65,000) שלחה אותנו פעמיים לעלות לכיפה שמסתיימת בצוק. GPS עם מסלול מוכן הציל אותנו, אבל גם הוא רק "בערך" – כל קבוצה עושה את זה קצת אחרת, ואת הפיצול ביום הראשון פספסנו כמו כולם. ומקלות הליכה – לא ויתור. בחצייה של ריו אוליביה ביום הרביעי, על סכר הבונים, הם היו ההבדל בין רטובים עד הברך לרטובים עד הצוואר.
היום השלישי
עשר שעות. הסבך לפני הלגונה השנייה שבר אותנו, ואז פתאום המפל ליד האוכף – הדבר הכי יפה שראינו בטיול, בלי הגזמה. ואחריו העלייה החדה מזרחה להקיף את מריפוסה, שמרגישה כמו טיפוס, ואוכף סינקו לגונס עם כל הלגונות מתחת. אם אתם לא לחוצים בזמן, תפצלו את היום הזה לשניים ותישנו ליד לגונה ואלדיוויאסו. אנחנו לא פיצלנו, והגענו לריו אוליביה בחושך כמעט.
הציוד שבאמת עבד
שק שינה לטמפרטורות סביב אפס – לא ויתור, ישנו בלילה השני בשלג קל. גזייה ולא מדורה (היערות השרופים בדרך מסבירים למה). קופסת גבינה קשה שהחזיקה ארבעה ימים בקור, ומטען נייד שגמרנו כבר ביום השלישי כי הטלפון בקור אוכל סוללה – קחו שניים. ורמקול קטן לערבים ליד הלגונה, כי אין אף אחד שיתלונן.
בשורה התחתונה
לא לצאת לבד, לא לצאת בלי GPS ומפה טובה, לקחת אוכל ליום נוסף, ולהשאיר פרטים במשרד התיירות לפני. זה זול (מונית לכביש 3, 15,000–25,000 פסו נכון לנובמבר 2026, ואוכל מהסופר), זה קשה, וזה הטרק שהכי נזכור מהדרום. אם אתם מחפשים עוד שניים לקבוצה או רוצים לשמוע איך הנחל נראה השבוע – בקבוצת הוואטסאפ של זורמים לארגנטינה ופטגוניה יש כמעט תמיד מישהו באושואיה שבדיוק חזר משם.
למי מתאים טרק ואלדיוויאסו ולמי לא?
זה טרק למי שכבר עשה מסלול רב-יומי עצמאי עם אוהל, יודע לנווט לפי מפה ו-GPS ולא לפי שלטים, ומוכן להליכה איטית בשטח לא נוח. אין בו קושי טכני של טיפוס, אבל הקצב נמדד בקילומטר אחד לשעה בקטעים הביצתיים, והמסלול משתנה בין עונות ואפילו בין ימים: נחל שחוצים בקלות בבוקר יכול להיות עמוק אחרי גשם, ושלג מכסה אוכפים גם בדצמבר.
מי שמחפש את הטרק הראשון שלו ביבשת ימצא באושואיה מסלולי יום מסומנים היטב – לגונה אסמרלדה, קרחון מרטיאל והפארק הלאומי – שמפורטים באושואיה: מה לעשות ב-3 ימים. טרק ואלדיוויאסו הוא השלב הבא, ולא נקודת ההתחלה.
איך מנווטים כשאין שביל?
ההבדל בין טרק ואלדיוויאסו לכל מסלול מסומן בפטגוניה הוא הניווט. העקרונות:
מה לוקחים לטרק ואלדיוויאסו?
אין מחנות, אין רפוחיו ואין מקור מזון בדרך. הציוד הוא הציוד של טרק פטגוני עצמאי במלואו:
| קטגוריה | מה צריך | למה | |---|---|---| | לינה | אוהל 3–4 עונות, שק שינה לטמפרטורות סביב 0 ומטה, מזרן מבודד | לילות קרים ורוח חזקה גם בינואר; לינה בשטח פתוח או בשולי יער | | בגדים | שכבה תרמית, פליז, מעיל גשם ורוח, מכנסי גשם, כובע וכפפות, זוג גרביים יבש לערב | מזג אוויר שעובר מחום לברד לשלג באותו יום | | הליכה | נעלי טרקים גבוהות, מקלות הליכה (מומלץ מאוד לביצות ולחציות), גרביים עבות | חציות נחלים ושטח ספוגי; המקלות משמשים גם לבדיקת עומק | | ניווט | GPS/טלפון עם מסלול, מפה 1:50,000, מצפן, מטען נייד | 80% מהמסלול ללא שביל | | מטבח | גזייה ובלון גז, סיר, מצית ושידוך גיבוי, בקבוק 1.5 ליטר לפחות | אין נקודות אוכל; מים מהנחלים | | מזון | מזון ל-4–6 ימים + יום רזרבה | עיכוב של יום בגלל מזג אוויר הוא תרחיש סביר | | בטיחות | ערכת עזרה ראשונה, שקית אשפה, שעון, שריקה | אין קליטה לאורך רוב המסלול |
בגלל הקור אפשר לקחת גם מזון שבדרך כלל לא מחזיק בטרקים – גבינות קשות, מוצרי חלב לימים הראשונים. מי שעוד לא קנה ציוד ימצא את העקרונות בציוד לטיול הגדול: מה באמת צריך לקנות ואת שאלת שק השינה בשק שינה לדרום אמריקה: לקנות או להשכיר.
מתי יוצאים לטרק ומה עושים עם מזג האוויר?
העונה היא דצמבר–מרץ, כולל. גם אז מתכוננים לכל דבר: חום בצהריים, ברד אחר הצהריים ושלג בלילה הם יום אחד רגיל בסיירה ואלדיוויאסו, והרוח יכולה להוריד את הטמפרטורה המורגשת בהרבה. לפני היציאה בודקים את התחזית הרשמית לאושואיה באתר השירות המטאורולוגי של ארגנטינה, SMN, ומתייעצים עם מקומיים – ההוסטלים ומשרד התיירות העירוני, Turismo Ushuaia, מכירים את המצב בשטח. באושואיה נהוג להשאיר פרטים ותוכנית מסלול לטרקים עצמאיים לפני היציאה – בדקו לפני במשרד התיירות מה ההליך הנוכחי.
מי שמגיע לאושואיה בין מאי לאוקטובר ימצא את המסלול מכוסה בשלג ולא רלוונטי; מה כן אפשר לעשות בעונה הזאת מפורט בפטגוניה בחורף: מה פתוח בין מאי לאוקטובר.
איך מתארגנים על מים ואוכל בדרך?
מים יש בשפע: הנחלים והלגונות לאורך כל המסלול. בקבוק של 1.5 ליטר לאדם מספיק בין מילוי למילוי; במקומות שבהם המים עכורים או זורמים ליד ביצה מרתיחים או מסננים. אוכל לוקחים לכל ימי המסלול ועוד יום אחד, כי האפשרות להיתקע ליום בגלל נחל גבוה או ערפל על אוכף קיימת בכל עונה. הבישול על גזייה בלבד; הדלקת מדורות אסורה ברוב פטגוניה הארגנטינאית בגלל סכנת שריפות, והיערות השרופים במסלול הם עדות לכך.
מה המסלול יום אחר יום?
החלוקה שלהלן היא ל-4 ימים. ב-5–6 ימים מפצלים את היום השלישי (הארוך ביותר) ומוסיפים לילה ליד לגונה ואלדיוויאסו או באחד מעמקי הנחלים. זמני ההליכה הם למטיילים מנוסים עם תיק מלא, בתנאי שטח סבירים.
| יום | מקטע | זמן הליכה | אופי | |---|---|---|---| | 1 | כביש 3 → ערוץ ריו בבאן → אוכפי בבאן → לינה ביער | כ-8 שעות | ביצות, עלייה לשני אוכפים, ירידה בעקבות רוג'ומים | | 2 | → לגונה לולה → ריו טורטו → לגונה לה יגואה → לגונה מריפוסה | כ-8 שעות | יער שרוף, חציות נחל, הקפת רכס | | 3 | → לגונות עליונות → אוכף "סינקו לגונס" → לגונה ואלדיוויאסו → ריו אוליביה | כ-10 שעות | היום הקשה: סבך, עלייה חדה, מפל, ירידה ארוכה | | 4 | → חציית ריו אוליביה → לגונה איריס → שביל ביער → כביש 3 | כ-6 שעות | ביצות ובוץ, חצייה עמוקה, שביל ברור בסוף |
יום 1: מכביש 3 לאוכפי בבאן (כ-8 שעות)
יוצאים מאושואיה ברכב או במונית מזרחה על כביש 3, במקביל לריו אסמרלדה (Río Esmeralda). נקודת ההתחלה מזוהה לפי שני שלטים צהובים "Peligroso" שמסמנים צינור גז שעובר מתחת לכביש; משם יורדים מהכביש צפונה בשביל ג'יפים רחב.
הכיוון הכללי בשעות הראשונות הוא צפון-מערב: חוצים שני נחלים גדולים שיורדים לריו בבאן (Río Beban), עוברים ביצות וחורשות עם עצים נפולים, ומגיעים לפתח הערוץ של ריו בבאן. ממשיכים צפונה בתוך הערוץ, על קרקע ספוגית וביצתית. אחרי הביצה, כשמגיעים לקו העצים, עוברים לצד המערבי של הנחל ונשארים בו.
הטעות הנפוצה ביום הזה היא לעלות מערבה מוקדם מדי: הערוץ מלא כיפות סמויות שנראות כמו הפיצול הנכון. הפיצול האמיתי, שבו פונים מערבה, נמצא קרוב לסוף הערוץ שנע צפונה. משם מטפסים לאוכף בכיוון צפון-מערב והולכים בקטע מישורי עד "אוכפי בבאן" – שני אוכפים שבמפה מסומנים באותו שם. לאוכף הראשון עולים מדרום באיגוף שמאלי; אחריו יורדים בצד הצפוני של הרכס אל האוכף השני, שנמצא צפונית-מערבית ומסומן ברוג'ום ובגרפיטי בצורת X. מהאוכף השני רואים לגונה קטנה בדרום. יורדים ממנו צפון-מערבה בעקבות הרוג'ומים ונחל בהיר, עד היער שממערב לנחל – שם מקום הלינה הראשון, מוגן יחסית מהרוח.
יום 2: מלגונה לולה ללגונה מריפוסה (כ-8 שעות)
ממשיכים לרדת בנחל צפון-מערבה, בצד הדרומי שלו. כשנמצאים מצפון ללגונה לולה (Laguna Lola) חוצים את הנחל לצד הצפוני וממשיכים כך עד כתף בסוף הערוץ. עולים על הכתף בכיוון צפון ויורדים לריו טורטו (Río Turbio), ממשיכים צפונה כשהיער השרוף הוא נקודת הציון הבולטת בנוף.
יורדים ממזרח לנחל; בדרך מתגלה לגונה קטנה ממזרח, והולכים ברצועה שבין הנחל ללגונה. קצת אחרי הלגונה חוצים את הנחל מערבה ונצמדים לרכס שממערב. מקיפים את הרכס עד שלגונה לה יגואה (Laguna La Yegua) נגלית ממערב. מהלגונה פונים דרומה אל הערוץ שמוביל ללגונה מריפוסה (Laguna Mariposa). הערוץ מיוער וסבוך עד הלגונה הראשונה; בקצה שלה, על פינת הלגונה, יש מקום טוב ללילה השני.
יום 3: מלגונה מריפוסה לריו אוליביה (כ-10 שעות)
היום הארוך והקשה. מתחילים לעלות דרומה בסבך העצים לכיוון הלגונה השנייה, תוך חציית הנחל ממזרח למערב וחזרה כמה פעמים. לפני הלגונה, צמוד לאוכף, יש מפל גדול – נקודת העצירה היפה ביותר במסלול, עם נוף על העמק שעברתם.
ממשיכים דרומה מהצד המזרחי של הלגונה בטיפוס חד, מגיעים ללגונה נוספת ועוקפים גם אותה ממזרח. כדי לעקוף את לגונה מריפוסה עצמה חייבים לעלות מזרחה בעלייה תלולה מאוד, ואז להמשיך על הרכס בגובה של כשני שלישים ולעקוף את הלגונה הבאה מדרום, מאותו צד, עד האוכף המכונה "סינקו לגונס" (Cinco Lagunas, "חמש הלגונות") – הנקודה הגבוהה של המסלול, ובימים בהירים – התצפית על כל שרשרת הלגונות.
מהאוכף יורדים דרומה בעקבות הרוג'ומים עד לגונה ואלדיוויאסו (Laguna Valdivieso). עוקפים אותה מהצד המזרחי ויורדים דרומה לכיוון נחל אוליביה (Río Olivia). נצמדים לצד המזרחי של הנחל עד סלע ענק שעומד קרוב לפיצול ערוצים; מהסלע הולכים דרום-מזרחה עם ריו אוליביה, בצד הצפוני שלו, על קרחות ואדמה ספוגית. אחרי פיצול ערוצים "מרובע" (ארבעה ערוצים שנפגשים) יש הרבה מקומות שטוחים ללינה. מי שעושה את הטרק ב-5 ימים ישן ליד לגונה ואלדיוויאסו ומחלק את היום לשניים.
יום 4: חציית ריו אוליביה ויציאה לכביש 3 (כ-6 שעות)
ממשיכים בצד הצפוני של ריו אוליביה ביערות, ביצות ואדמה ספוגית; לגונה בדרום עשויה שלא להיראות בכלל – הכול נראה כמו ביצה אחת. בפיצול הערוצים המרובע מחפשים מקום לחצות לצד הדרומי של הנחל. זו החצייה הבעייתית של המסלול: המים עמוקים ואין הרבה נקודות מתאימות. החצייה המקובלת היא על סכר בונים; חוצים עם מקלות, חגורת המותן של התיק פתוחה, ולא אחרי גשם כבד.
מהצד הדרומי ממשיכים דרום-מזרחה בתוך עמק רחב. באזור לגונה איריס (Laguna Iris) השטח הופך קשה – בוץ עמוק ועצים נפולים – עד שמתחברים ליער שבתוכו יש שביל ברור. השביל לא ברור בהתחלה, אבל מי שממשיך בו עד הסוף מתקדם מהר יחסית לקצב של שאר הטרק: הוא הופך לשביל ג'יפים, עובר בשער בקר ובשדות, ומגיע למבנים שצמודים לכביש 3. משם – טרמפ או מונית חזרה לאושואיה.
מה הסיכונים העיקריים במסלול ואיך מצמצמים אותם?
| סיכון | איפה | מה עושים | |---|---|---| | חציית נחל גבוה | ריו אוליביה ביום 4, חציות ביום 2–3 | חוצים בבוקר (המים נמוכים יותר), עם מקלות וחגורת מותן פתוחה; אחרי גשם כבד ממתינים | | ניווט שגוי לצוק או לכיפה סמויה | ערוץ ריו בבאן ביום 1, הירידה מאוכף סינקו לגונס | מפה 1:50,000, השוואה מתמדת ל-GPS, לא עולים מערבה לפני סוף הערוץ | | היפותרמיה | אוכפים חשופים, לילות ליד הלגונות | שכבה יבשה בשק אטום, החלפת בגדים מיד בהגעה למחנה, אוהל מוגן מרוח | | איבוד זמן בביצות ובסבך | ימים 1, 3 ו-4 | יציאה מוקדמת, קצב מתוכנן של 1–2 ק"מ לשעה בקטעים אלה, יום רזרבה | | ללא קליטה וללא חילוץ מהיר | כל המסלול | השארת תוכנית ופרטים במשרד התיירות ובהוסטל, קבוצה של 3 לפחות, ערכת עזרה ראשונה |
כמה עולה טרק ואלדיוויאסו?
זה אחד הטרקים הזולים בפטגוניה, כי אין בו כניסה לפארק, מדריך חובה או לינה בתשלום. ההוצאות, נכון לנובמבר 2026 (בדקו לפני):
| סעיף | עלות משוערת | |---|---| | מונית מאושואיה לנקודת ההתחלה על כביש 3 | 15,000–25,000 פסו ארגנטינאי לנסיעה (מתחלק בין הנוסעים) | | חזרה מנקודת הסיום | טרמפ (מקובל) או מונית בסכום דומה | | אוכל ל-5 ימים (סופרמרקט באושואיה) | 40,000–70,000 פסו לאדם | | בלון גז | 8,000–15,000 פסו | | השכרת ציוד חסר (אוהל/שק שינה) בעיר | משתנה – בדקו בחנויות ובהוסטלים |
מידע על המחירים באושואיה ועל האפשרויות אחרי הטרק – כולל הפלגות הרגע האחרון לאנטארקטיקה – באנטארקטיקה מאושואיה: כמה עולה ומה רואים.
שאלות נפוצות
האם אפשר לעשות את טרק ואלדיוויאסו לבד?
לא מומלץ. המסלול ללא שביל, עם חציות נחלים ואוכפים מושלגים, ואין קליטה לאורך רובו. קבוצה של 3–4 אנשים עם לפחות אחד מנוסה בניווט היא המינימום הסביר. שותפים לטרק מוצאים בהוסטלים באושואיה ובקבוצות המטיילים.
כמה ימים באמת צריך?
4 ימים אפשריים למנוסים, עם ימים של 8–10 שעות. רוב הקבוצות ייהנו יותר מ-5 ימים, ומי שרוצה לעצור ליד הלגונות ולהשאיר מרווח למזג האוויר יתכנן 6.
האם צריך מדריך?
לא חובה, ורוב הישראלים עושים אותו עצמאית. מדריכים מקומיים מציעים את המסלול, וזו אפשרות הגיונית למי שאין לו ניסיון בניווט – בדקו מחירים באושואיה.
מה ההבדל בין טרק ואלדיוויאסו לטרקים האחרים באושואיה?
מסלולי היום (לגונה אסמרלדה, מרטיאל, הפארק הלאומי) מסומנים ועמוסים. טרק ואלדיוויאסו הוא היחיד באזור שמשלב ארבעה ימים ומעלה, לינה בשטח וניווט עצמאי – ובהתאם, כמעט לא פוגשים בו אנשים.
מה עושים אם הנחל גבוה מדי לחצייה?
מחכים. רמת המים יורדת תוך שעות אחרי שהגשם נפסק, ולכן מתכננים יום רזרבה ואוכל ליום נוסף. חצייה בנחל גבוה היא הסיכון הגדול ביותר במסלול.
*עודכן: נובמבר 2026.*