בוליביה · לה פאז

טרק אל צ'ורו: מדריך יום-יום

טרק אל צ'ורו (El Choro, או Camino del Choro) הוא הטרק הנגיש ביותר מלה פאז (La Paz): יוצאים בבוקר מהעיר, ואחרי שלושה ימים של ירידה כמעט רצופה על דרך אינקה מרוצפת מגיעים מגובה 4,900 מטר באנדים הקירחים אל הג'ונגל הלח של היונגאס (Yungas), בגובה 1,300 מטר. השביל ברור, מסומן ועובר דרך כפרים, ולכן זה אחד הטרקים הבודדים בבוליביה שרוב המטיילים עושים בלי מדריך. המדריך הזה מפרט את המסלול יום-יום, את העלויות ואת מה שצריך לסחוב.

לה פאז⏱ 11 דק׳ קריאהUPDATED 2026-10
לה פאז – טרק אל צ'ורו: מדריך יום-יום
Angel Ramos · CC BY-SA 4.0
בקצרה
  • איפה: פארק לאומי קוטפטה (Parque Nacional Cotapata), צפון-מזרחית ללה פאז, בדרך ליונגאס ולקורויקו (Coroico).
  • כמה ימים: 3 ימים, 2 לילות. כ-55 ק"מ, ירידה של כ-3,500 מטר (עם שתי עליות קצרות ביום השני והשלישי).
  • מתי: מאי–אוקטובר (עונה יבשה). בדצמבר–פברואר האבנים חלקות והעננים מסתירים את הנוף.
  • כמה עולה: עצמאית כ-150–250 בוליביאנו לאדם (תחבורה + דמי כפרים + אוכל); עם סוכנות 150–250 דולר לאדם, נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני.
  • הדבר האחד לדעת: היום הראשון מתחיל ב-4,700 מטר. יוצאים לטרק רק אחרי 3–4 ימים של התאקלמות בלה פאז, ולא כשהבטן עדיין לא בסדר.
  • +העיקר בתכלס· הגרסה הקצרה, בלי פילטרים
    מה היינו עושים

    הטרק הכי "קל" בבוליביה, עם כוכבית

    אל צ'ורו הוא הטרק שהיינו ממליצים עליו לכל מי שמגיע ללה פאז ורוצה שלושה ימים בשטח בלי לשבור את הגב. כמעט הכול ירידה, השביל הוא דרך אינקה מרוצפת שאי אפשר לפספס, ובכל ערב יש כפר עם מים ומקום לאוהל. הכוכבית: 3,500 מטר ירידה על אבן. אחרי היום השני הברכיים שלנו ביקשו הפסקה, ומי שהיה עם מקלות הליכה צחק עלינו. קחו מקלות. לפחות אחד.

    לבד או עם סוכנות

    הלכנו עם סוכנות כי לא התחשק לנו לסחוב אוהל ואוכל, ושילמנו בערך 150–250 דולר לאדם (נכון לאוקטובר 2026, תבדקו). בדיעבד? אם אתם רגילים לבשל בשטח, לבד זה עניין של 220–390 בוליביאנו לאדם, כולל השכרת ציוד בלה פאז, דמי הכפרים (10–20 בוליביאנו בכל עמדה, שומרים קבלות) והרכב מצ'איירו. מה שכן, ראינו קבוצה שיצאה כשאחד מהם חולה בבטן, ובערב הראשון הוא כבר רכב חזרה ללה פאז על פרד של המקומיים ב-500–700 בוליביאנו. אל תצאו חולים. דוחים ביום, זה לא סוף העולם.

    מה היינו עושים אחרת

  • לוקחים מונית שממשיכה קילומטר מעבר לפסל בלה קומברה. חוסך עלייה ב-4,700 מטר שבה כל צעד מרגיש כמו עשרה.
  • יוצאים ביום השני עד 8:00. העלייה אחרי כפר צ'ורו בצהריים בשמש היא סבל מיותר.
  • מכניסים דרכון, כסף וביטוח לשקית ניילון סגורה. לאחד מאיתנו נפתחה שקית המים בתיק והכול נרטב, כולל דף הוויזה.
  • דוחה יתושים כבר מהערב השני. זבובי החול בסן פרנסיסקו לא מתביישים.
  • מה באמת רואים

    ביום הראשון הנוף הוא הרים חומים, לגונות ולאמות, ואז נכנסים לענן. לנו זה היה מאכזב: שעות בתוך ערפל לח בלי לראות כלום, וה"וואו, אנחנו הולכים בתוך ענן" נגמר אחרי רבע שעה. ביום השני הענן זז ופתאום הכול ירוק, מפלים מהצדדים, נחל למטה, ומבינים למה זה נקרא יער עננים. היום השלישי הוא כבר ג'ונגל חם עם פרפרים ועם "עליית השטן" בחושך לפני הזריחה. אם אתם יכולים לבחור, לכו במאי–ספטמבר ותראו את הכול.

    הסוף: לא לקחת את האוטובוס לרורנבקה

    מצ'איירו עולים על רכב ליולוסה (20–40 בוליביאנו לאדם), ומשם 3 שעות ללה פאז או 15 דקות לקורויקו. אנחנו ממליצים בחום על לילה בקורויקו: חם, יש בריכה, והגוף אומר תודה. ומה שלא היינו עושים שוב: האוטובוס הישיר מיולוסה לרורנבקה. 15 שעות על כביש עפר מעל תהום, בלי עצירות. טוסו מלה פאז, זה 45 דקות. אם אתם מחפשים שותפים לטרק או סוכנות שמישהו בדק החודש, קבוצת הוואטסאפ של בוליביה היא המקום לשאול.

    מה זה טרק אל צ'ורו ולמה הוא מתאים למתחילים?

    הדרך היא חלק מרשת הדרכים הפרה-קולומביאנית שחיברה את האלטיפלאנו עם היונגאס. חלקים גדולים ממנה עדיין מרוצפים באבן, עם מדרגות ותעלות ניקוז מקוריות. הטרק עוקב אחרי נהר צ'ורו ועובר בשלושה אזורי אקלים: פונה אלפינית וקרה מעל 4,000 מטר, יער עננים בין 3,500 ל-2,500 מטר, ויער טרופי לח מתחת לכך.

    שלושה דברים הופכים אותו לטרק מתאים למי שזה הטרק הראשון שלהם ביבשת: הכיוון הוא כמעט כולו בירידה, אי אפשר ללכת לאיבוד כי יש שביל אחד ברור, ויש כפרים עם מים, מקום לאוהל ולפעמים חנות קטנה בכל יום. הקושי האמיתי הוא הירידה עצמה: 3,500 מטר ירידה על אבן גורמים לכאבי ברכיים, ומקלות הליכה משנים את התמונה. הפארק נמצא באחריות SERNAP, רשות השטחים המוגנים של בוליביה.

    איך מגיעים לתחילת הטרק בלה קומברה?

    נקודת ההתחלה היא מעבר לה קומברה (La Cumbre), 4,700 מטר, על הכביש מלה פאז ליונגאס, כ-25 ק"מ מהעיר ושעה נסיעה.

    | אפשרות | מחיר לאדם (נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני) | הערות | |---|---|---| | מיניבוס לקורויקו מווייה פאטי (Villa Fátima) | 15–25 בוליביאנו | אומרים לנהג "La Cumbre"; הוא עוצר בפסל ישו ליד האגם | | מונית מהמרכז | 100–150 בוליביאנו לרכב | שווה לקבוצה של 3–4; אפשר לבקש להמשיך עוד כמה דקות עד תחילת העלייה | | סוכנות | כלול במחיר | כולל הסעה, מדריך, אוהל ואוכל |

    *הערה:* מונית שממשיכה כקילומטר מעבר לפסל, עד הפנייה לדרך העפר, חוסכת את העלייה הראשונה בגובה 4,700 מטר. זה חיסכון של כחצי שעה שמרגישים בריאות.

    יום 1: לה קומברה ← צ'אליאפמפה (כ-18 ק"מ, 6–7 שעות)

    היום מתחיל בעלייה היחידה הרצינית של הטרק: כ-200 מטר מלה קומברה לאברה צ'וקורה (Abra Chucura), 4,860 מטר, המעבר הגבוה ביותר במסלול, עם אפאצ'טה (ערימת אבנים לפאצ'ה מאמה) בפסגה. העלייה לוקחת 45–60 דקות בקצב של גובה. אחריה מתחילה ירידה שלא נגמרת: קודם על דרך עפר ואבן בין הרים חומים ולגונות קטנות, אחר כך על הריצוף העתיק.

    שני כפרים בדרך: סמאניה פאמפה (Samaña Pampa) ואחריו צ'וקורה (Chucura). בכל אחד מהם יש עמדת רישום של הקהילה, ומשלמים דמי מעבר (כ-10–20 בוליביאנו בכל כפר, נכון לאוקטובר 2026, בדקו במקום). שומרים את הקבלות. אחרי צ'וקורה הנוף מתחיל להשתנות: הצמחייה גבוהה יותר, יש נחל לצד השביל, ובעונה הלחה נכנסים לתוך ענן למשך שעות.

    הלילה הראשון בצ'אליאפמפה (Challapampa), כ-2,800 מטר, כפר עם מגרש לאוהלים, מים ושירותים בסיסיים, בתשלום של כמה בוליביאנו לאוהל. בעונת הטיולים השנתיים של בתי הספר מלה פאז המגרש מתמלא, ולכן מי שמגיע אחר הצהריים המאוחר עלול למצוא מעט מקום.

    יום 2: צ'אליאפמפה ← סן פרנסיסקו (כ-20 ק"מ, 7–8 שעות)

    היום הארוך ביותר. הירידה ממשיכה דרך יער עננים ירוק ועוזבת את ההרים הקירחים; מפלים נראים מהשביל, ובעונה היבשה הנוף פתוח כל היום. עוברים ליד ביליה לובה (Villa Loba) ויורדים אל כפר צ'ורו (Choro), כ-2,200 מטר, שם חוצים את הנהר על גשר תלוי. יש כאן מקום נוסף לאוהלים למי שרוצה לקצר את היום.

    אחרי צ'ורו מגיעה העלייה הראשונה מאז המעבר: כ-30–45 דקות של טיפוס, ואחריה שביל שמתפתל גבוה מעל הנהר, עם קטעים צרים וחשופים. יוצאים מוקדם (עד 8:00) כדי לעשות את העלייה לפני השמש של הצהריים ולהגיע למחנה לפני החשיכה.

    הלילה השני בסן פרנסיסקו (San Francisco), שנקרא גם קוסייוניאני (Cusillunani), כ-1,900 מטר: מגרש אוהלים של משפחה מקומית, מים, ולפעמים משקאות קלים למכירה. כאן מתחילה בעיית החרקים: יתושים וזבובי חול בשעות הערב, ולכן דוחה יתושים ושרוולים ארוכים הם חובה מהלילה הזה.

    יום 3: סן פרנסיסקו ← צ'איירו (כ-17 ק"מ, 5–6 שעות)

    יוצאים עם פנס ראש לפני הזריחה (5:00–5:30) כדי לעבור את "עליית השטן" (Subida del Diablo), כשעה של עלייה תלולה, לפני החום. מכאן השביל חוזר לרדת ומגיע לסנדיאני (Sandillani), כ-2,050 מטר, שבו נמצא "הבית היפני" (Casa Japonesa): גן ואכסניה קטנה שהקים מהגר יפני שחי בכפר עשרות שנים. זו תחנת עצירה מסורתית עם מים ומקום לנוח.

    עוד כשעתיים של ירידה בחום הולך וגובר מביאות לצ'איירו (Chairo), 1,300 מטר, סוף הטרק. אין כאן תחבורה קבועה: רכבי שטח ומשאיות של המקומיים נוסעים ליולוסה (Yolosa) ויולוסיטה (Yolosita), כ-45 דקות–שעה, תמורת 20–40 בוליביאנו לאדם בשיתוף, או 150–250 בוליביאנו לרכב שלם (נכון לאוקטובר 2026, בדקו במקום). בעונה יש כמעט תמיד רכב; מחוץ לעונה מתאמים מראש דרך הסוכנות או דרך המשפחה בסן פרנסיסקו.

    איך חוזרים ללה פאז או ממשיכים לרורנבקה?

    יולוסה היא הצומת שבה מסתיימת גם דרך המוות (רכיבת האופניים מלה קומברה). משם:

    | יעד | זמן | מחיר (נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני) | |---|---|---| | קורויקו | 15–20 דקות במיניבוס | 5–10 בוליביאנו | | לה פאז (וייה פאטימה) | 3–3.5 שעות | 25–40 בוליביאנו | | רורנבקה (Rurrenabaque) | 14–18 שעות באוטובוס לילה | 80–150 בוליביאנו |

    הדרך לרורנבקה היא כביש עפר צר ומסוכן לאורך מצוקים, בלי שירותים ובלי עצירות קבועות, ולכן רוב המטיילים טסים ללה פאז וממשיכים משם במטוס (45 דקות) במקום לקחת את האוטובוס הישיר. מי שבכל זאת ממשיך באוטובוס מיולוסה צריך לדעת שהאוטובוס יוצא מלה פאז ומגיע ליולוסה באיחור של שעה–שעתיים. מומלץ לנוח לילה בקורויקו אחרי הטרק: עיירה חמה עם בריכות, הוסטלים ונוף ליונגאס.

    איפה ישנים ומה יש בכל כפר?

    | נקודה | גובה משוער | מרחק מההתחלה | מה יש | |---|---|---|---| | לה קומברה | 4,700 מ' | 0 ק"מ | כלום: לא מים, לא חנות. מגיעים עם הכול | | אברה צ'וקורה | 4,860 מ' | 2 ק"מ | המעבר; תצפית ואפאצ'טה | | סמאניה פאמפה | 3,900 מ' | 8 ק"מ | עמדת רישום, דמי מעבר, מים, מקום לאוהל | | צ'וקורה | 3,600 מ' | 11 ק"מ | עמדת רישום, חנות קטנה (משקאות, ביסקוויטים), אוהלים | | צ'אליאפמפה | 2,800 מ' | 18 ק"מ | מחנה לילה 1: מגרש, מים, שירותים, לפעמים מכירת אוכל בסיסי | | צ'ורו | 2,200 מ' | 30 ק"מ | גשר, מגרש אוהלים חלופי, מים | | סן פרנסיסקו | 1,900 מ' | 38 ק"מ | מחנה לילה 2: חצר משפחתית, מים, משקאות למכירה בעונה | | סנדיאני | 2,050 מ' | 48 ק"מ | הבית היפני, מים, לפעמים לינה | | צ'איירו | 1,300 מ' | 55 ק"מ | סוף הטרק, חנות קטנה, רכבים ליולוסה |

    הגבהים והמרחקים הם הערכות; השלטים בכפרים ומפות שונות מציגים מספרים שונים בכמה מאות מטרים. חנויות הכפרים פתוחות בעונה ובשעות לא קבועות, ולכן לא מסתמכים עליהן לארוחות אלא רק להשלמות.

    טעויות נפוצות בטרק אל צ'ורו

  • לצאת ביום הראשון של ההרגשה הטובה אחרי קלקול קיבה. הגוף עדיין מיובש, והיום הראשון הוא הארוך בגובה.
  • לצאת בלי מקלות. הירידה על אבן מרוצפת היא מה שפוגע בברכיים, לא המרחק.
  • להתחיל את היום השני מאוחר ולטפס את העלייה שאחרי צ'ורו בשמש הצהריים.
  • לסחוב מים ל-3 ימים. יש נחלים כל הדרך; סוחבים ליטר-שניים ומסננים.
  • להישאר בצ'איירו בלי לתאם רכב. בעונה זה פשוט, מחוץ לעונה אפשר לחכות שעות.
  • לקנות כרטיס אוטובוס לרורנבקה "ליום של סיום הטרק" ולגלות שהאוטובוס עובר ביולוסה באיחור.
  • עם מדריך או לבד?

    | | עצמאית | עם סוכנות | |---|---|---| | ניווט | שביל אחד ברור; כמעט בלתי אפשרי לטעות | מדריך | | משקל | 8–12 ק"ג: אוהל, שק שינה, כיריים, אוכל ל-3 ימים | תיק יום; פורטר סוחב את האוהל והאוכל | | עלות | 150–250 בוליביאנו לאדם | 150–250 דולר לאדם (ל-2–4 אנשים) | | ציוד | שוכרים בלה פאז (אוהל 20–40 בוליביאנו ליום) | כלול | | סיכון | חרקים, ברכיים, מזג אוויר; אין קליטה ברוב המסלול | המדריך מכיר את המשפחות בכפרים ופתרונות לפינוי |

    *הערה:* מי שלא רגיל לסחוב ולבשל בשטח ירוויח משמעותית ממדריך, ולא בגלל הניווט אלא בגלל המשקל: 3,500 מטר ירידה עם 12 ק"ג על הגב הם הסיבה מספר אחת לכאבי ברכיים שגומרים את הטרק ביום השני.

    מה סוחבים לטרק אל צ'ורו?

  • ביגוד לשני אקלימים: פליז וכובע צמר ליום הראשון (0–10 מעלות בבוקר ב-4,700 מטר), חולצות קלות ומכנסיים ארוכים דקים ליומיים האחרונים (25–30 מעלות ולחות).
  • מקלות הליכה: לפחות אחד. ההבדל בין טרק נעים לבין ברכיים שרופות.
  • מעיל גשם וכיסוי לתיק: גם בעונה היבשה יש ערפל וטפטופים ביער העננים.
  • דוחה יתושים חזק ושרוולים ארוכים לימים 2–3.
  • טיהור מים: יש נחלים כל הדרך; מסננים או משתמשים בטבליות, כי יש כפרים ובעלי חיים במעלה הזרם.
  • מזומן בשטרות קטנים: דמי כפרים, מגרשי אוהלים ורכב מצ'איירו, בסך הכול 100–200 בוליביאנו לאדם.
  • שקית אטומה למסמכים: שקית מים שנפתחת בתיק מרטיבה דרכון, כסף וביטוח. מסמכים נשארים בשקית ניילון סגורה.
  • פנס ראש ליציאה לפני הזריחה ביום השלישי.
  • איך מתאקלמים לפני ומה לעשות עם בטן חולה?

    הטרק מתחיל ב-4,700 מטר ועובר מעבר של 4,860 מטר. מי שהגיע ללה פאז מגובה נמוך צריך לפחות 3–4 ימים בעיר (3,600 מטר) לפני היציאה. סימני מחלת גבהים (כאב ראש חזק, בחילה, סחרחורת) ביום הראשון מתפוגגים בדרך כלל עם הירידה, שזה היתרון של הכיוון הזה.

    קלקול קיבה הוא הבעיה הנפוצה ביותר אצל מטיילים בבוליביה, ומי שיוצא לטרק עם שלשול או חום מסכן את עצמו ואת הקבוצה: הפינוי מצ'אליאפמפה חזרה ללה פאז הוא 7 שעות עלייה ברגל, או פרד שהמקומיים משכירים ב-500–700 בוליביאנו (נכון לאוקטובר 2026, בדקו במקום). דוחים את היציאה ביום-יומיים במקום לנסות. הסוכנויות מאפשרות בדרך כלל לשנות תאריך בלי קנס אם מודיעים יום מראש.

    כמה עולה טרק אל צ'ורו עצמאי?

    | סעיף | עלות לאדם (נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני) | |---|---| | הסעה ללה קומברה | 15–40 בוליביאנו | | דמי כפרים ומגרשי אוהלים | 40–70 בוליביאנו | | השכרת אוהל, שק שינה וכיריים ל-3 ימים | 60–120 בוליביאנו | | אוכל ל-3 ימים | 50–80 בוליביאנו | | רכב מצ'איירו ליולוסה + מיניבוס ללה פאז | 50–80 בוליביאנו | | סך הכול | 220–390 בוליביאנו |

    בהשוואה, טרקים מודרכים ארוכים בפרו עולים פי 3–5; על ההבדל בהכנה קראו בוואי וואש: הכנה, בטיחות וסוכנויות. מי שמתכנן את כל המסלול ביבשת ימצא את ההקשר הרחב בפרו: מסלול טיול ל-3–4 שבועות ובצ'ילה: מסלול טיול ל-3–5 שבועות.

    שאלות נפוצות

    אפשר לעשות את טרק אל צ'ורו ביומיים?

    אפשר לרצים מנוסים: לישון בצ'ורו במקום בצ'אליאפמפה ולסיים ביום השני בצ'איירו, ימים של 9–10 שעות. לרוב האנשים שלושה ימים הם הקצב הנכון, וארבעה אם רוצים ליהנות מהנוף ולא רק לרדת.

    צריך להרשם או לקבל אישור לפני הטרק?

    אין היתר מרכזי. הרישום נעשה בעמדות הקהילה בסמאניה פאמפה ובצ'וקורה תוך כדי הליכה, ושם משלמים את דמי המעבר. מומלץ להשאיר בהוסטל בלה פאז פתק עם תאריך החזרה הצפוי.

    מה ההבדל בין אל צ'ורו לטאקסי (Takesi)?

    טאקסי הוא טרק אינקה אחר באותו אזור, קצר יותר (2 ימים, כ-40 ק"מ) ועם ריצוף שמור יותר, אבל עם פחות שינוי נופי. אל צ'ורו ארוך יותר ומגיע עמוק יותר לתוך היונגאס.

    יש קליטה סלולרית בטרק?

    כמעט לא. קליטה חלקית יש בלה קומברה ובצ'איירו. מתכננים שאין תקשורת 3 ימים ומודיעים מראש בבית.

    מתי הכי טוב לצאת?

    מאי–ספטמבר: ימים בהירים, שביל יבש, מעט ענן. ביוני–יולי הלילות בצ'אליאפמפה קרים (קרוב ל-0 מעלות). בדצמבר–מרץ הגשם הופך את האבן המרוצפת לחלקה מאוד.

    *עודכן: אוקטובר 2026.*

    עודכן 2026-10 · ראיתם שינוי במחיר? כתבו לנו בקבוצה.