מלריה בדרום אמריקה: איפה יש סיכון ומה לוקחים

מה זה מלריה ולמה זה רלוונטי לטיול?

מלריה היא מחלה טפילית שמועברת בעקיצת יתושת אנופלס (Anopheles). הטפיל מתרבה בכבד ואחר כך בדם, והמחלה מתפרצת בין שבוע לכמה חודשים אחרי העקיצה – כלומר גם אחרי שחזרתם הביתה. התסמינים הטיפוסיים: חום גבוה בגלים, צמרמורות, כאבי ראש ושרירים, בחילות וחולשה קיצונית. ללא טיפול, סוג מסוים (פלצ'יפארום) עלול להיות קטלני; עם טיפול בזמן המחלה ניתנת לריפוי. לפי ארגון הבריאות העולמי, אמריקה הדרומית אחראית לחלק קטן מהתחלואה העולמית, אבל באזורי האמזונס השיעורים אמיתיים ומשתנים משנה לשנה.

אין חיסון למלריה למטיילים. יש תרופות מניעה ויש הגנה מעקיצות, והשילוב של שניהם הוא ההגנה המלאה.

איפה יש מלריה בדרום אמריקה ואיפה לא?

| מדינה | אזורי סיכון | ללא סיכון | |---|---|---| | ברזיל | אגן האמזונס: אמזונס (מנאוס והסביבה), פארה, אקרה, רונדוניה, רוראימה, אמאפה | ריו, סאו פאולו, החופים, פלוריאנופוליס, פוס דו איגואסו | | פרו | שפלת האמזונס: לורטו (איקיטוס), אוקאיאלי, סן מרטין, חלקים ממדרה דה דיוס (פוארטו מלדונדו – סיכון נמוך) | קוסקו, מאצ'ו פיצ'ו, ארקיפה, לימה, וואראס, החוף | | בוליביה | שפלת בני ופנדו (רורנבקה, הפמפס), סנטה קרוז הכפרית | לה פאז, אויוני, סוקרה, פוטוסי, קופקבנה | | אקוודור | פרובינציות האמזונס, חוף אסמרלדס | קיטו, קואנקה, באניוס, גלפגוס | | קולומביה | אמזונס (לטיסיה), חוף האוקיינוס השקט (צ'וקו), חלקים מהמישורים המזרחיים | בוגוטה, מדיין, קרטחנה, סנטה מרטה, סלנטו | | ונצואלה, גיאנה, סורינאם, גיאנה הצרפתית | פנים הארץ, אזורי הכרייה והיער | ערי החוף (סיכון נמוך) | | ארגנטינה, צ'ילה, אורוגוואי, פרגוואי | – | כל המדינה (ארגנטינה ופרגוואי הוכרזו רשמית נקיות ממלריה) |

הכלל הפשוט: מעל כ-2,000 מטר אין יתושי אנופלס, ובאזורים יבשים וקרים גם לא. הסיכון עולה ככל שמתרחקים מהערים לתוך היער ובעונת הגשמים. המפות הרשמיות מתעדכנות מדי שנה במדריך המטיילים של ה-CDC לפי מדינה ואזור.

באילו טיולים באמת צריך לחשוב על כדורים?

איקיטוס וטיולי לודג' בלורטו, פרו – סיכון ממשי, במיוחד בלינה מחוץ לעיר. כדורים מומלצים בדרך כלל.

מנאוס וטיולי אמזונס בברזיל – סיכון ממשי, גובר ככל שהלודג' רחוק יותר מהעיר.

רורנבקה – פמפס או ג'ונגל במדידי, בוליביה – סיכון נמוך-בינוני. חלק גדול מהמטיילים לא לוקחים; מרפאות מטיילים רבות ממליצות כן. פרטים על הטיולים עצמם במדריך הפמפס ברורנבקה ובהשוואה בין מדידי לפמפס.

פוארטו מלדונדו, פרו – סיכון נמוך; רוב ההמלצות הרשמיות מסתפקות בהגנה מעקיצות ללודג'ים הקרובים לעיר.

אמזונס אקוודור (טנה, קויה) ולטיסיה בקולומביה – סיכון קיים, תלוי בעומק הכניסה.

ההחלטה תלויה באזור המדויק, בעונה, במשך השהות ובמצב הבריאותי שלכם, ולכן היא מתקבלת במרפאת מטיילים לפני הטיול – באותו ביקור שבו מסדרים את החיסונים לדרום אמריקה. שאלו גם את המדריך המקומי לאיזה אזור בדיוק נכנסים; טיולים ליד יישובים מסוכנים פחות מלינה עמוק ביער. השוואה בין אזורי האמזונס השונים ביבשת – באמזונס בדרום אמריקה: איפה כדאי לבקר.

איזה כדורים יש ואיך לוקחים אותם?

שלוש התרופות המקובלות למניעה בדרום אמריקה דורשות מרשם רופא, ולכל אחת לוח נטילה אחר:

| תרופה | תדירות | מתחילים | מסיימים | תופעות לוואי שכיחות | |---|---|---|---|---| | מלרון / Malarone (אטובקון + פרוגואניל) | יומי | 1–2 ימים לפני הכניסה | 7 ימים אחרי היציאה | מעטות; לעיתים בחילה, כאב בטן | | דוקסילין / Doxycycline | יומי | 1–2 ימים לפני | 4 שבועות אחרי | רגישות לשמש, צרבת; לקחת עם אוכל ומים ולא לשכב מיד | | לריאם / Mefloquine | שבועי | 1–2 שבועות לפני | 4 שבועות אחרי | סחרחורת, הפרעות שינה וחלומות; לא לכל אחד |

לטיול טיפוסי של 3–5 ימים באמזונס, מלרון היא הבחירה הנפוצה: לוח הנטילה הקצר ביותר ופרופיל תופעות לוואי קל, אך היא היקרה מבין השלוש. חבילה של 12 טבליות מספיקה לביקור אחד של 4 ימים (1–2 לפני, 4 בפנים, 7 אחרי). דוקסילין זולה בהרבה ומתאימה למי שנכנס ליער כמה פעמים, אבל ארבעה שבועות אחרי היציאה ורגישות לשמש הם מחיר בטיול של חופים וטרקים.

איפה קונים? בישראל – במרשם, אחרי ביקור במרפאת מטיילים. בדרום אמריקה – בבתי מרקחת בערים הגדולות ובערי הכניסה לאמזונס (איקיטוס, פוארטו מלדונדו, רורנבקה, מנאוס) נמכרות גרסאות גנריות של אטובקון/פרוגואניל ודוקסיציקלין, במחיר נמוך מישראל. מי שקונה בדרך צריך לוודא בית מרקחת מסודר ואריזה סגורה, ולזכור שכל תרופה דורשת התחלה לפני הכניסה לאזור הסיכון – כלומר קונים לפחות יומיים לפני, לא ביום היציאה לטיול.

איך מתגוננים מעקיצות בלי קשר לכדורים?

יתושי האנופלס פעילים בעיקר בין הדמדומים לבוקר. הכדורים מורידים את הסיכון משמעותית אבל לא מבטלים אותו, ולכן בכל ביקור באזור טרופי – גם כזה בלי מלריה, בגלל דנגי וזיקה – נוהגים כך:

שרוולים ומכנסיים ארוכים בשעות הערב, בצבעים בהירים.

דוחה יתושים עם 30–50% DEET או פיקרידין על עור חשוף, בכל ערב מחדש.

שינה מתחת לכילה סגורה היטב, רצוי כזו שטופלה בפרמתרין; בלודג'ים באמזונס יש בדרך כלל כילות – בודקים שאין חורים.

ריסוס קל של הבגדים והאוהל בפרמתרין לפני הכניסה ליער.

מאוורר דולק בחדר – היתושים חלשים ברוח.

מה עושים אם מופיע חום אחרי הג'ונגל?

חום מעל 38 מעלות בשבוע עד שלושה חודשים אחרי שהות באזור מלריה הוא מלריה עד שיוכח אחרת. פונים באותו יום למרפאה או לבית חולים ומציינים במפורש שהייתם באזור אנדמי; בדיקת דם פשוטה נותנת תשובה תוך שעות, והטיפול יעיל כשמתחילים מוקדם. זה תקף גם אם לקחתם כדורים, וגם אחרי החזרה לישראל – באותו ביקור חירום אומרים לרופא היכן טיילתם. ביטוח הנסיעות מכסה אשפוז ובדיקות כאלה; ודאו לפני הטיול שהפוליסה כוללת את מדינות האמזונס.

שאלות נפוצות