טרק סנטה קרוז: מדריך יום-יום ל-4 ימים

למה סנטה קרוז הוא הטרק הראשון של רוב המטיילים בוואראס?

שלוש סיבות: הוא קצר יחסית (4 ימים), יש בו רק מעבר הרים אחד, והלוגיסטיקה פשוטה – תחבורה ציבורית מגיעה לשתי הקצוות, החניונים מסומנים ואין צורך בניווט מסובך. הנוף, לעומת זאת, לא מתפשר: קירות קרח של טאוליראחו מעל מעבר פונטה אוניון (Punta Unión), עמק הקברדה סנטה קרוז (Quebrada Santa Cruz) עם לגונות חטונקוצ'ה (Jatuncocha) ואיצ'יקוצ'ה (Ichiccocha), ואפשרות לסטייה למחנה הבסיס של אלפמאיו.

מי שרוצה טרק ארוך ומבודד יותר ימשיך אחר כך לטרק וואי וואש או לסובב אלפמאיו. סנטה קרוז הוא ההכנה הטובה ביותר לשניהם.

באיזה כיוון הולכים: מוואקריה או מקשפמפה?

אפשר ללכת לשני הכיוונים, אבל רוב המטיילים והסוכנויות מתחילים בוואקריה (Vaquería) ומסיימים בקשפמפה (Cashapampa), ולא במקרה:

| | וואקריה ← קשפמפה | קשפמפה ← וואקריה | |---|---|---| | נקודת התחלה | 3,700 מ' | 2,900 מ' | | עלייה לפונטה אוניון | מדורגת, ביום 2 | תלולה ומרוכזת, ביום 3 | | אקלום | טוב יותר (מתחילים גבוה אחרי לילה נמוך יחסית) | עלייה של 1,850 מ' בתוך יומיים | | חזרה לוואראס | קלה: קולקטיבו מקשפמפה דרך קאראס | ארוכה: קולקטיבו מוואקריה דרך יונגאי | | נסיעה בדרך הנוף של ליאנגנוקו | בהתחלה | בסוף |

בהמשך המדריך המסלול מתואר מוואקריה לקשפמפה.

איך מגיעים מוואראס לתחילת הטרק?

לוואקריה (התחלה): קולקטיבו מוואראס ליונגאי (Yungay), כשעה נסיעה, כ-5–6 סול. מיונגאי יוצאים בבוקר קולקטיבואים לכיוון יאנאמה (Yanama) שעוברים דרך לגונות ליאנגנוקו (Llanganuco) ומעבר פורטאצ'ואלו (Portachuelo, 4,767 מ') ומורידים בוואקריה; כ-3–4 שעות, כ-25–35 סול. הנסיעה הזו היא כבר אטרקציה בפני עצמה. צאו מוקדם – הרכב האחרון יוצא בדרך כלל לפני הצהריים. מחירים נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני.מקשפמפה (סיום): מקשפמפה יש קולקטיבואים לקאראס (Caraz), כשעה, כ-10 סול, ומשם לוואראס כשעה וחצי, כ-7 סול. בשעות אחר הצהריים המאוחרות התחבורה מתדלדלת, לכן כדאי לסיים את היום האחרון עד 13:00–14:00.

*הערה:* אם אתם 4 אנשים, מונית פרטית מוואראס לוואקריה (כ-250–350 סול לרכב, בדקו לפני) חוסכת החלפת רכבים ומאפשרת לעצור בלגונות ליאנגנוקו לצילום – שווה את ההפרש.

כמה עולה אגרת הכניסה לפארק וואסקראן?

כל מי שישן בתוך הפארק חייב בכרטיס של SERNANP, הרשות הפרואנית לשמורות טבע. התעריף נקבע לפי משך השהות (נכון לאוקטובר 2026, לתיירים זרים):

| משך | מחיר | |---|---| | יום אחד | 30 סול | | 2–3 ימים | 60 סול | | 4–30 ימים | 150 סול |

כרטיס ל-30 יום מכסה גם את לגונה 69, לגונה צ'ורופ ושאר המסלולים היומיים סביב וואראס, כך שאם אתם מתכננים כמה ימי טיול בפארק – הכרטיס הארוך משתלם. קונים במשרד SERNANP בוואראס או בעמדת הבידוק בכניסה (בוואקריה ובקשפמפה יש עמדות, אבל הן לא פתוחות 24 שעות). פרטים ועדכוני תעריפים באתר הרשמי של SERNANP.

המסלול יום-יום

יום 1: וואקריה ← פאריה (כ-10–12 ק"מ, 4–5 שעות)

מתחילים בכפר וואקריה (3,700 מ') בירידה קצרה לנחל ובעלייה מתונה דרך הכפר וואריפמפה (Huaripampa) – בתים, שדות ובעלי חיים חופשיים. אחרי הכפר נכנסים לעמק הקברדה וואריפמפה, השביל עולה לאט לאורך הנחל ביער קווניואל (Queñual) עד חניון פאריה (Paria, כ-3,850 מ'). מכיוון שמגיעים לוואקריה רק בצהריים, זה יום קצר. בפאריה יש שירותי שדה פשוטים ונחל.

יום 2: פאריה ← פונטה אוניון ← טאוליפמפה (כ-12–14 ק"מ, 7–8 שעות)

היום הקשה. יוצאים מוקדם (06:30–07:00) ומטפסים כ-900 מטר אנכי בעלייה רצופה: תחילה דרך הכפר העליון, אחר כך במדרגות סלע וסרפנטינות עד לגונה קטנה למרגלות המעבר – נקודת מנוחה הגיונית לפני הקטע התלול האחרון. במעבר פונטה אוניון (4,750 מ') נפתח נוף על טאוליראחו מצד אחד ועל לגונה טאוליקוצ'ה (Taullicocha) מהצד השני. קחו 20–30 דקות למעלה, אבל לא יותר – הגובה מורגש. הירידה לחניון טאוליפמפה (Taullipampa, כ-4,250 מ') אורכת כשעה וחצי. זהו החניון העמוס ביותר במסלול, והוא פתוח לרוחות; הגיעו באור יום ובחרו פינה מוגנת. הלילה הזה הוא הקר ביותר בטרק – לעיתים מתחת לאפס.

יום 3: טאוליפמפה ← ליאמקורל (כ-12–15 ק"מ, 5–7 שעות)

יום של ירידה מתונה לאורך עמק סנטה קרוז. כשעה–שעתיים אחרי היציאה יש הסתעפות ימינה למחנה הבסיס של אלפמאיו ולגונה ארוואיקוצ'ה (Arhuaycocha, כ-4,400 מ') – סטייה של 2–3 שעות הלוך ושוב שמוסיפה את הנוף הקרוב ביותר לאלפמאיו שאפשר להשיג בטרק הזה. אחר כך עוברים לצד לגונה חטונקוצ'ה, הגדולה מבין השתיים, ומגיעים לחניון ליאמקורל (Llamacorral, כ-3,750 מ'), חניון פתוח עם נחל ושירותי שדה. אין צורך לצאת עם שחר ביום הזה.

יום 4: ליאמקורל ← קשפמפה (כ-8–9 ק"מ, 3 שעות)

ירידה דרך הקניון הצר של הקברדה סנטה קרוז על שביל אבנים עד הכפר קשפמפה (2,900 מ'). בכניסה לכפר יבדקו את כרטיס הפארק. משם ממשיכים בקולקטיבו לקאראס ולוואראס. אם תגיעו לקשפמפה לפני הצהריים תהיו בוואראס לארוחת צהריים מאוחרת.

| יום | קטע | ק"מ | שעות | גובה לינה | |---|---|---|---|---| | 1 | וואקריה ← פאריה | 10–12 | 4–5 | ~3,850 מ' | | 2 | פאריה ← פונטה אוניון ← טאוליפמפה | 12–14 | 7–8 | ~4,250 מ' | | 3 | טאוליפמפה ← (אלפמאיו) ← ליאמקורל | 12–15 (+6) | 5–7 (+2–3) | ~3,750 מ' | | 4 | ליאמקורל ← קשפמפה | 8–9 | 3 | – |

עצמאי או עם סוכנות: כמה עולה כל אפשרות?

עם סוכנות: חבילת 4 ימים / 3 לילות מוואראס עולה בדרך כלל 150–300 דולר לאדם (נכון לאוקטובר 2026, בדקו לפני), וכוללת תחבורה הלוך ושוב, מדריך, טבח, חמורים לציוד הקבוצתי, אוהלים וארוחות. מה שלא כלול כמעט תמיד: אגרת הפארק (150 סול), שק שינה (השכרה נפרדת), טיפים. ההבדל בין חבילה זולה ליקרה הוא גודל הקבוצה, איכות האוהלים והאוכל.עצמאי: המסלול ברור, החניונים מסומנים, ומים זורמים יש כמעט לאורך כל הדרך (חובה לסנן או לטהר). תחשיב ריאלי לאדם, בזוג:

| סעיף | עלות משוערת (סול) | |---|---| | אגרת פארק (4 ימים) | 150 | | תחבורה הלוך ושוב בקולקטיבואים | 50–60 | | השכרת אוהל, שק שינה ומזרן ל-4 ימים | 100–150 | | אוכל וגז ל-4 ימים | 60–100 | | סך הכול | 360–460 |

עצמאי עם חמר (arriero): פתרון ביניים נפוץ – שוכרים חמר עם חמור או שניים בוואקריה או דרך סוכנות בוואראס. חמר עולה כ-60–80 סול ליום ועוד כ-30–40 סול לכל חמור ליום (בדקו לפני). חמור נושא עד כ-40–50 ק"ג. לפני היציאה סכמו בכתב: מספר ימים, מי מספק אוכל לחמר, האם הוא ישן באוהל שלו, ומה המחיר הסופי כולל יום החזרה שלו. בקשו לראות תעודה מזהה ושמרו את מספרה – ציוד שנשאר על החמור הוא ציוד שאתם סומכים עליו שיגיע.

מה סוחבים לסנטה קרוז?

בלילות בטאוליפמפה הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס גם בעונה היבשה, ובימים השמש בגובה 4,000 מטר חזקה מאוד. רשימה מינימלית:

אוהל דו-שכבתי, שק שינה שמדורג לפחות ל-5- מעלות ומזרן מבודד – בוואראס משכירים הכול (אוהל כ-15–25 סול ליום, שק שינה כ-10–15 סול ליום, בדקו לפני). אם אתם מתלבטים בין קנייה להשכרה, ראו שק שינה לדרום אמריקה: לקנות או להשכיר.

שכבות: חולצה תרמית, פליז, מעיל פוך קל, מעיל גשם ורוח, כובע צמר, כפפות, חם-צוואר.

נעלי הליכה גבוהות, גרביים להחלפה לכל יום.

משקפי שמש, קרם הגנה 50, כובע רחב שוליים.

פנס ראש, מקלות הליכה (הירידה ביום 4 ארוכה על אבנים).

מסנן או טבליות לטיהור מים, בקבוקים ל-2 ליטר לפחות.

כירת גז ובלון (קונים בוואראס), סיר, מצית.

אוכל ל-4 ימים: אין איפה לקנות במסלול. בוואקריה יש חנות קטנה עם מצרכים בסיסיים בלבד.

תרופות לכאב ראש וגובה, פלסטרים לשפשפות, שקיות אשפה – כל מה שנכנס יוצא.

אין קליטה סלולרית במסלול; הורידו מפה אופליין מראש. לרשימה מלאה לטיול כולו: ציוד לטיול הגדול: מה באמת צריך לקנות.

מה אוכלים ואיפה קונים?

כל האוכל נקנה בוואראס, בשוק המרכזי (Mercado Central) ובסופרמרקטים שסביב הפלאסה דה ארמאס. בלוני גז להברגה מוכרים בחנויות הציוד ברחוב Luzuriaga ובסביבתו. תכנון מקובל ל-4 ימים לאדם: שיבולת שועל או גרנולה עם חלב אבקה לבוקר; לחם, גבינה, אבוקדו, טונה וקרקרים לצהריים; פסטה, אורז או פירה אינסטנט עם שקית רוטב ונקניק לערב; ובנוסף 2–3 חטיפים ליום, אגוזים, שוקולד ועלי קוקה או סוכריות קוקה לעלייה למעבר. משקל יעד: לא יותר מ-700–800 גרם אוכל ליום לאדם. מי שהולך עם חמר יכול להרשות לעצמו ירקות טריים וסיר גדול יותר.

מים: ממלאים בנחלים ובלגונות, הרחק מנקודות שבהם רועים בעלי חיים, ומטהרים תמיד. בחניונים אין קיוסקים ואין חנויות, ובניגוד לטרקים אחרים בפרו אין כאן תחנות אוכל בדרך – חוץ מהחנות הקטנה בוואקריה ומוכרי משקאות מזדמנים בקשפמפה.

אילו טעויות חוזרות על עצמן בסנטה קרוז?

לצאת ישר מלימה. הטעות הנפוצה ביותר. לילה אחד בוואראס לא מספיק לעלייה ל-4,750 מטר ביום השני של הטרק.

להמעיט בקור. שק שינה לקיץ ומזרן דק בטאוליפמפה פירושם לילה בלי שינה לפני יום ארוך.

לשכוח את כרטיס הפארק. בודקים אותו בקשפמפה בסוף; מי שלא קנה בכניסה משלם שם, ולפעמים גם קנס.

להגיע לטאוליפמפה בחושך. היציאה המאוחרת מפאריה היא הגורם מספר אחת לירידה מהמעבר באור אחרון. יוצאים עד 07:00.

להשאיר אשפה בחניונים. אין פינוי. שקיות אשפה חוזרות איתכם לוואראס.

לסכם עם חמר "בערך". מחיר ליום, מספר ימים כולל חזרה, ומי מאכיל את מי – הכול לפני היציאה, לא בסוף.

איך מתאקלמים לפני הטרק?

וואראס עצמה שוכנת בגובה 3,052 מטר, ואחרי לילה בלימה (גובה פני הים) הגוף צריך זמן. הנוסחה המקובלת: שני לילות לפחות בוואראס, עם טיול יומי אחד או שניים שעולים ל-4,000 מטר ויורדים לישון בעיר – לגונה ווילקקוצ'ה (Wilcacocha, 3,700 מ') ביום הראשון, לגונה צ'ורופ (Churup, 4,450 מ') או לגונה 69 (4,600 מ') ביום השני. רק אחר כך יוצאים לסנטה קרוז. שילוב מקובל הוא לעשות את לגונה 69 ולישון בסבוליאפמפה (Cebollapampa) או ביונגאי, ולהמשיך למחרת בקולקטיבו לוואקריה, כי שתיהן על אותו כביש. רעיונות נוספים לימי האקלום בוואראס: מה עושים ב-5–7 ימים.

סימני מחלת גבהים – כאב ראש שלא עובר עם מים ומנוחה, בחילה, סחרחורת, קוצר נשימה במנוחה – הם סיבה לעצור ולא להמשיך לעלות. במסלול הזה הנקודה הקריטית היא העלייה לפונטה אוניון ביום 2; מי שמרגיש רע בפאריה חוזר לוואקריה ולא ממשיך.

מתי הכי כדאי ללכת?

העונה היבשה, מאי עד ספטמבר, היא הזמן הבטוח: שמיים בהירים, לילות קרים, שבילים יבשים. יוני–אוגוסט הם החודשים העמוסים ביותר בחניונים. אפריל ואוקטובר–נובמבר הם חודשי מעבר טובים עם פחות אנשים וסיכוי לגשם אחר הצהריים. בדצמבר–מרץ יורד גשם כמעט כל יום אחר הצהריים, המעבר עשוי להיות מושלג והעננים מסתירים את הפסגות – אפשרי, אבל לא הזמן האידיאלי לטרק הראשון שלכם.

שאלות נפוצות