טרק פוייאואה: מדריך ל-4 ימים

למה דווקא הטרק הזה?

הפוייאואה מציע משהו שאין בטרקים המפורסמים של פטגוניה: נוף וולקני. אחרי העלייה ביער יוצאים לרמה פתוחה של אפר, חול שחור ושלג, שבתחילת העונה נראית כמו פסי זברה – רצועות שלג לבנות על אדמה כהה – לאורך קילומטרים. אין פה אגמים בצבע טורקיז כמו בטורס דל פיינה ואין גרניט כמו בפיץ רוי; יש שקט, כמעט בלי אנשים, ומעיינות חמים שמחכים בסוף היום השני. ובניגוד לטרקים שדורשים הרשמה חודשים מראש, לכאן פשוט מגיעים.

מי שעדיין בוחר בין הטרקים של הדרום: טרק ה-W בטורס דל פיינה הוא הנוף הדרמטי והמסודר, פיץ רוי באל צ'לטן הוא היומי הגדול, והפוייאואה הוא הטרק של מי שרוצה להיות לבד.

איך מגיעים לתחילת הטרק?

נקודת ההתחלה היא סקטור אל קאולה, ליד אנטיקורה (Anticura), על כביש 215 – הכביש שמחבר את אוסורנו למעבר הגבול קרדנל סמורה (Paso Cardenal Samoré) ולברילוצ'ה. זה אומר שאפשר להתחיל את הטרק משני הצדדים של הגבול:

ההתארגנות הנוחה ביותר היא בברילוצ'ה או בפוארטו ואראס: שתיהן עם סופרים גדולים, חנויות ציוד להשכרה ואוטובוסים ישירים. אוכל קונים לפני – באל קאולה אין חנות. אם מגיעים מארגנטינה, זכרו שבשר, גבינות, פירות וירקות טריים לא עוברים את הגבול לצ'ילה.

כמה עולה ואיפה משלמים?

הכניסה לשביל עוברת בשטח פרטי (Fundo El Caulle), והתשלום נעשה בבניין המסעדה/הקבלה בתחילת השביל. הסכום הוא כמה אלפי פזו צ'יליאני ליום-כניסה, לעיתים עם תוספת ללינה במחסה (refugio) בדרך – נכון לאוקטובר 2026 אין תעריף קבוע שמתפרסם, בדקו לפני. במקום אמורים לתת מפה בקנה מידה 1:50,000; לא תמיד יש, ולכן מורידים מראש מפה אופליין של האזור (Maps.me או Mapy.cz עם השביל מסומן) ושומרים צילום של המפה המודפסת ממטייל שחזר. מידע רשמי על הפארק, סגירות ותנאי השבילים מתפרסם באתר CONAF, רשות הפארקים הלאומיים של צ'ילה.

מה המסלול יום-יום?

| יום | קטע | זמן הליכה | אופי | |---|---|---|---| | 1 | אל קאולה (כ-350 מ') → מחסה/מחנה בקצה היער (כ-1,500 מ') | 5–7 שעות | עלייה תלולה רצופה בתוך יער; תצפית על אגם מוקף יער בסוף העלייה | | 2 | מחנה → פסגת הר הגעש פוייאואה (2,236 מ') → חזרה למסלול → המעיינות החמים | 8–10 שעות (כולל הפסגה) | רמה וולקנית, שלג וחול לסירוגין, סימון במוטות במבוק | | 3 | המעיינות החמים → מחנה בקצה היער | 5–6 שעות | אותו שביל חזרה; שעתיים הליכה פחות בלי הפסגה | | 4 | מחנה → אל קאולה | 3–4 שעות | ירידה תלולה ביער |

יום 1 – העלייה ביער

היום הראשון הוא כולו עלייה, כ-1,100 מ' של גובה בתוך יער צפוף, בלי נוף עד הסוף. השביל ברור ואין בו הסתעפויות שמבלבלות. הקושי הוא המשקל – יוצאים עם אוכל וגז לכל הימים – והחום בתוך היער. בקצה העלייה יש מחסה פשוט (refugio) ואזור למחנה ליד תצפית על אגם. לנים כאן.

*הערה:* בדצמבר–פברואר מלווים אתכם ביער זבובי ענק (tábanos) שעוקצים גם דרך בגדים דקים. שרוול ארוך בד צפוף וקצב הליכה רצוף עוזרים יותר מכל דוחה.

יום 2 – הפסגה והמעיינות

יוצאים מוקדם. כעבור כשעה-שעתיים של עלייה מתונה מגיעים להסתעפות לפסגת הר הגעש – טיפוס של 2–3 שעות הלוך ושוב על אפר ושלג, בלי שביל ברור, לפי הכיוון. מהפסגה: לוע מושלג, ובימים בהירים האזור כולו עד הרי הגעש אוסורנו ופונטיאגודו. בערפל, שהוא תדיר כאן, רואים את הלוע בלבד – עדיין שווה את העלייה, אבל מי שמוגבל בזמן מדלג.

ממשיכים צפונה על הרמה הוולקנית. השביל מסומן במוטות במבוק שתקועים באדמה, במרחק של עשרות מטרים זה מזה; בשלג חלקם קבורים ובערפל לא רואים את הבא. הכלל: לא ממשיכים אם לא רואים את המוט הבא או את עקבות ההולכים. ההליכה עולה ויורדת על מדרונות שלג וחול, ובמקומות תלולים גולשים בישיבה. אין מים זורמים על הרמה – ממלאים במחנה בבוקר (2–3 ליטר לאדם).

המעיינות החמים נמצאים בעמק קטן ליד נחל, בריכות טבעיות בטמפרטורות שונות. לידן שטח למחנה. רוב הקבוצות נותנות לעצמן כאן גם את הבוקר של היום השלישי.

ימים 3–4 – החזרה

חוזרים באותו שביל: יום של הליכה חזרה למחנה בקצה היער (בלי הפסגה – קצר יותר), ויום של ירידה תלולה ליציאה. הירידה ביער קשה לברכיים; מקלות הליכה מצדיקים את עצמם כאן יותר מבכל חלק אחר.

למה לא ללכת במסלול העוקף (Los Americanos)?

במפות ישנות ובסיפורי מטיילים מופיע מסלול של 5 ימים שמקיף את הר הגעש מהמעיינות החמים ומתחבר לשביל אחר במערב. הוא קרוי על שם קבוצת אמריקאים שהלכו בו לאיבוד, ומאז הלכו בו לאיבוד גם ישראלים, פעמיים לפחות, עם חילוצים של ימים. פקחי הפארק מאשרים שהשביל אינו מסומן יותר ואינו מתוחזק: צמחייה חדשה, עצים נפולים וסבך במבוק צפוף כיסו אותו, והירידה ממנו ליער עוברת בעשרות ערוצים בעומק 30–50 מ' בלי מים ובלי אפשרות לחזור למעלה. גם מי שיוצא בניווט טוב מתקדם בסבך הזה כ-300 מ' בשעה.

הכלל שעולה מכל המקרים זהה: בפוייאואה הולכים רק בשביל המסומן, הלוך ושוב. אם רוצים לשהות יותר – נשארים לילה נוסף במעיינות החמים.

מה לוקחים לטרק הפוייאואה?

הדבר החשוב ביותר הוא עודף: אוכל וגז ל-6 ימים לטרק של 4 – ערפל יכול לעצור אותכם יום שלם במחנה, ובפוייאואה זה קורה. מעבר לזה:

מה לקנות מראש ומה להשכיר – במדריך הציוד לטיול הגדול.

איך לא הופכים לסיפור חילוץ?

1. לא נכנסים לפארק סגור. אחרי סופות שלג הפארק נסגר, ופקחים מחזירים מטיילים. אם אמרו לכם "סגור" – מחכים בברילוצ'ה או בפוארטו ואראס. הפתיחה מחדש נמסרת במרכז המידע ובהוסטלים. 2. מעדכנים. ההוסטל שממנו יצאתם וההורים מקבלים את המסלול, מספר האנשים ותאריך החזרה. יום עיכוב מתוכנן מעדכנים מראש. 3. קבוצה של 3 לפחות. בפציעה אחד נשאר ואחד הולך לקרוא לעזרה. 4. ערפל = עוצרים. בראות של 20–30 מ' גם נחל שחציתם בבוקר בקפיצה נראה אחרת. יושבים, מחממים תה, מחכים. לרוב מתפזר בתוך שעות. 5. אין שביל = חוזרים. לא "הוא בטח ממשיך עוד קצת". חוזרים לנקודה האחרונה שראיתם בה סימון.

הכללים האלה זהים לכל הטרקים העצמאיים בפטגוניה ובאנדים; הרחבה על תכנון ובטיחות בטרקים גבוהים יש במדריך ההכנה לוואי וואש.

שאלות נפוצות